קמרון אחד
נטע היא סומלייה, ודניאל מבשל פסטה. הם לקחו קמרון אבן ישן ביפו ומילאו את הנישות שבקירות בבקבוקים איטלקיים, מסודרים לפי אזורים. דניאל מגלגל את הפסטה של היום אחר הצהריים, ונטע בוחרת לה כוס. כשהפסטה נגמרת היא נגמרת, ולמחרת יש אחרת.
אחר הצהריים, לפני שפותחים
בשלוש מגיעים הקמח והביצים. בארבע כבר יש בצק, ובחמש הוא מגולגל, חתוך ושוכב על השולחן מתחת למגבת. בשש נטע פותחת את הבקבוקים של הערב וטועמת כל אחד. בשבע הדלת נפתחת.
פותחים בשבע. הכוס האחרונה באחת.
הבר בכניסה לקמרון לא מקבל הזמנות: מי שמגיע ראשון יושב. השולחנות שבפנים, מתחת לקשת, מוזמנים מראש, ואת השולחן הארוך שומרים לערבים פרטיים.
ב-23:30 המטבח נסגר, והבר ממשיך. ב-01:00 נמזגת הכוס האחרונה, ואחריה עוד אספרסו קצר למי שמבקש.
הבקבוקים של השבוע
פעם בשבוע, ביום שלישי: שלושה בקבוקים שנטע פתחה, ומה דניאל מגלגל ביום שישי. בלי מבצעים.